רקע

האמנית רות הורם, ילידת תל אביב וירושלמית בהווה. בוגרת St. Martin school of art לונדון. במהלך חייה התגוררה תקופות ממושכות במדינות שונות מעבר לים, מה שחשף אותה לתרבויות ולטכניקות מגוונות ואפשר לה לחדש, ליצור ולהמציא את אומנותה בכל פעם מחדש. בנוסף לעבודותיה בטכניקת ההדפס והציור יוצרת רות הורם פסלי חוצות ועבודות קיר מחומרים ממוחזרים כמו גרוטאות של מכוניות, תוך שימת דגש על נושאים אקולוגיים וחברתיים. עבודותיה מוצגות באוניברסיטאות, מוסדות ציבור ובתי ספר ברחבי הארץ. על כריכות לספרי פרוזה, שירה וכתבי עת רבים מעוצבים ציוריה. בין היתר עובדת רות עם מוסד ביאליק, הוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות", הוצאת "כרמל", "קשב לשירה" ועוד. ביתה של רות, רחל הורם, יוזמת אתר "אמנות ועוד", למדה באקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים וב- Parson School of Design, New York. שימשה בעבר כמנהלת מוזיאון בית ראובן בתל אביב. רחל הורם מעורבת זה שנים בפעילות המשלבת אמנות, שמירה על הסביבה והמגזר החברתי. "מאז ומתמיד הייתי מסוקרנת לגבי סביבתי המיידית, ואולי זו הסיבה שבזכותה אני נוטה להתנסות בחומרים לא קונבנציונליים. חומרים שהובילו אותי אל דרכים חדשות. בסוף שנות השישים כשהגעתי לקוריאה הדרומית, למדתי קליגרפיה. בסדנה ראיתי כי לא נעשה שימוש בניירות האורז המכילים מוץ. הטקסטורה המיוחדת של הניירות הללו משכה את תשומת ליבי והתחלתי להתנסות בהם. את הנייר, השקוף כמעט, הדבקתי על קרטון עץ, ואת הטוש הסיני המסורתי המרתי בצבעי שמן מדוללים. כשחזרתי לארץ לאחר מספר שנים, התחלתי לצייר סדרה של נופי מדבר, בעקבות רשמים מטיולים במקום. אמנות הקליגרפיה עזרה לי להתחבר למוטיבים הדרמטיים של שרשראות ההרים במרחבי מדבר סיני. שימוש בחומרים שלא מן השורה המשיך והתפתח בפינלנד, אליה הגעתי בשנות השמונים. באחד הימים, בשוכבי במיטה בבית חולים לאחר שעברתי ניתוח, שמתי לב שהסדינים עשויים מעיסת עץ. המרקם של הסדינים הזכיר לי את העיסה שממנה עשוי נייר האורז. עם צאתי מבית החולים התחלתי לעשות בהם שימוש. תוך כדי קיפול הבד ליצירת מעין גלים, הדבקתי יריעות על דיקט מעץ. הנייר בצורתו המעט תלת ממדית התאים לציורי נוף העצים הנזירי שציירתי בשהותי בפינלנד. השימוש המגוון בחלקי תחרה החל אף הוא באקראי. בסעודה אצל חברים בירושלים, משכה את עיני מפית מתחרה שהונחה לצד צלחת. העיבוד המחורר שלה קסם לי. למחרת היום הגעתי לסטודיו והתחלתי בסדרה חדשה שבה נכנסו לתמונה חלקי מפית ותחרה. גם היום אני ממשיכה בחיפושי אחרי חומרים מחיי היום יום ועושה בהם שימוש שלא באופן לו נועדו מלכתחילה, וכשאני מנסה להבין למה קיים בי הצורך הזה, אני מניחה שהוא בא מתוך הנחת יסוד לגבי הקיום שלי בכלל ואולי זו בעצם פילוסופיית חיים אותה אני מנסה לממש הלכה למעשה. שהרי, כל יום הוא דף נקי וכל מה שקיים בו חדש ומסקרן. לכן, אם אני רואה עלה שנשר, בית בעל אופי, או נוף שתופש את תשומת ליבי, זה מרגיש כאילו רק עתה נפקחו עיני לראשונה. ואולי לתחושה הרעננה והמחדשת הזו קוראים ובצדק שמחת חיים." הורם - חתימה